Lekha Dodi - לְכָה דודִי

לְכָה דודִי לִקְרַאת כַּלָּה. פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּלָה

שָׁמור וְזָכור בְּדִבּוּר אֶחָד 
הִשְׁמִיעָנוּ אֵל הַמְּיוּחָד 
ה' אֶחָד וּשְׁמו אֶחָד 
לְשֵׁם וּלְתִפְאֶרֶת וְלִתְהִלָּה:

לְכָה דודִי לִקְרַאת כַּלָּה. פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּלָה

לִקְרַאת שַׁבָּת לְכוּ וְנֵלְכָה 
כִּי הִיא מְקור הַבְּרָכָה 
מֵראשׁ מִקֶּדֶם נְסוּכָה 
סוף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה

לְכָה דודִי לִקְרַאת כַּלָּה. פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּלָה

מִקְדַּשׁ מֶלֶךְ עִיר מְלוּכָה 
קוּמִי צְאִי מִתּוךְ הַהֲפֵכָה 
רַב לָךְ שֶׁבֶת בְּעֵמֶק הַבָּכָא 
וְהוּא יַחְמול עָלַיִךְ חֶמְלָה

לְכָה דודִי לִקְרַאת כַּלָּה. פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּלָה

הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי 
לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ עַמִּי 
עַל יַד בֶּן יִשַּׁי בֵּית הַלַּחְמִי 
קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְּאָלָהּ

לְכָה דודִי לִקְרַאת כַּלָּה. פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּלָה

הִתְעורְרִי 
הִתְעורְרִי 
כִּי בָא אורֵךְ קוּמִי אורִי 
עוּרִי עוּרִי שִׁיר דַּבֵּרִי 
כְּבוד ה' עָלַיִךְ נִגְלָה

לְכָה דודִי לִקְרַאת כַּלָּה. פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּלָה

לא תֵבושִׁי וְלא תִכָּלְמִי 
מַה תִּשְׁתּוחֲחִי וּמַה תֶּהֱמִי 
בָּךְ יֶחֱסוּ עֲנִיֵּי עַמִּי 
וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ

לְכָה דודִי לִקְרַאת כַּלָּה. פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּלָה

וְהָיוּ לִמְשִׁסָּה שׁוסָיִךְ 
וְרָחֲקוּ כָּל מְבַלְּעָיִךְ 
יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלהָיִךְ 
כִּמְשׂושׂ חָתָן עַל כַּלָּה

לְכָה דודִי לִקְרַאת כַּלָּה. פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּלָה

יָמִין וּשְׂמאל תִּפְרוצִי 
וְאֶת ה' תַּעֲרִיצִי 
עַל יַד אִישׁ בֶּן פַּרְצִי 
וְנִשְׂמְחָה וְנָגִילָה

לְכָה דודִי לִקְרַאת כַּלָּה. פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּלָה

בּאִי בְשָׁלום עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ 
גַּם בְּשִׂמְחָה בְּרִנָּה וּבְצָהֳלָה 
תּוךְ אֱמוּנֵי עַם סְגֻלָּה
בּאִי כַּלָּה. בּאִי כַּלָּה

Va, mon Bien-aimé, au-devant de la Fiancée, allons accueillir le Chabbat.

"Observe" et "souviens-toi" (du Chabbat) : c'est en une seule parole que le Dieu Un et Unique
Nous fit entendre ces deux injonctions.
L'Éternel est Un et Son nom sera Un,
Pour Son renom, Sa gloire et Sa louange.

Venez, allons au-devant du Chabbat,
Car il est la source de toute bénédiction.
Dès l'origine, le Chabbat fut couronné : Il clôt l'œuvre de la Création,
Mais dans la pensée du projet, il était en premier.

Sanctuaire du Roi, Ville royale,
Relève-toi de tes ruines. Trop longtemps tu es demeurée
Dans la vallée des pleurs,
Mais voici que Lui s'émeut de ton sort.

Secoue la poussière, relève-toi.
Revêts-toi de tes vêtements de splendeur,
Ceux qui font la gloire de Mon peuple.
Par le fils de Jessé, le Bethléhémite,
Accède à mon âme afin de la délivrer.

Réveille-toi, réveille-toi !
Et qu'enfin ta lumière brille. Relève-toi, ma lumière, et éclaire.
Lève-toi, Lève-toi, entonne ton chant,
Car la gloire de l'Éternel se révèle à toi.

Tu ne seras plus humiliée, tu ne seras plus méprisée !
Alors, pourquoi soupires-tu et gémis-tu, accablée ?
En toi, les humbles de mon peuple trouveront refuge
Et voici que la Ville (sainte) sera rebâtie sur ses ruines.

Tes spoliateurs seront à leur tour livrés au pillage,
Et tous tes oppresseurs seront chassés.
Ton Dieu Se réjouira enfin de toi,
Comme l'époux de sa fiancée.

De tout côté, tu déborderas de joie,
En proclamant la gloire de l'Éternel.
Par un homme fils de Pèrets,
Nous nous réjouirons et exulterons.

Sois donc la bienvenue, toi, diadème de ton Époux ;
Approche, dans la liesse et l'allégresse,
Jusqu'aux fidèles du peuple de prédilection,
Viens donc, Fiancée, viens donc, Fiancée !